It’s Not a Picnic זה לא פיקניק (2025)
גודל: 35/112/47 ס״מ
אסמבלז' - ברזלים חלודים, חוטי ברזל ואלומיניום, טקסטיל, תצלומים ישנים, לחם, דבק
יצרתי בעבודת יד סלסילה מחומרים חלודים וקשיחים, ועליה פרסתי בד תחרה עדין המקרין רכות. על הבד מונחים 8 כריכי לחם שחור, מכל אחד מציצה תמונה של בני משפחת אמי, אשר לא שרדו בשואה.
אימי החביאה 8 תמונות של משפחתה האבודה בתוך כריך אחד של לחם שחור, הלחם שהיה מנת האוכל היומית שלה באושוויץ-בירקנאו. את התמונות עטפה בנייר ומעליו מרחה מרגרינה. כך הסתירה את התמונות היקרות לליבה, שלא ייראו ולא ייקחו אותן ממנה. אני רוצה שכן יראו את התצלומים, שיזכרו את בני המשפחה. לכן יצרתי לכל תצלום כריך אישי, חתכתי בו חלון ומתוכו מתגלה התמונה. את שמונת הסנדוויצ'ים אופפים קפלי בד התחרה, מתחת פרסתי בד יוטה אדום בצבע מדמם המסמל את הכאב על האובדן.
העבודה מורכבת מחומרים בעלי חומריות ותכונות של ניגודים, קשיחות ורכות, בד מול מתכת, צבע לבן לעומת הצבע האדום.
...זוהי לא בדיוק סלסילת פיקניק
Bread Alive לחם חי (2021)
גודל:24/31/31 ס״מ
אסמבלז׳ - סלסילת מתכת ישנה, מפית תחרה, לחם, תצלום ישן, דבק
בתוך סלסילת מתכת קשיחה מונחת מפית תחרה המסמלת רכות ועליה כריך
לחם שחור. חתכתי בפרוסה העליונה חלון, ממנו מביטה בי תמונת אמי מלאת חיים, עם החיוך המיוחד שלה, במבט מרוחק. החבאתי את תמונת אימי בין שתי פרוסות לחם, כפי שהיא החביאה את שמונה התמונות המשפחתיות, שהגיעו לידיה בבירקנאו, ושמרה אותן עד סוף המלחמה.
אני מקדישה כריך זה באהבה לאימי שזיכרונה לעד חי עימי.
מזיכרונות ילדותי, הלחם הכי טעים שאכלנו בבית אמא, נקרא ׳לחם חי׳.
HANGERS OBSESSION (2016)
size: 35”x40”14”
medium: used metal hangers, aluminum rods, steel and plastic wires, old photographs
In my works, I use countless Hangers -a reminder of innocent victims that were forced to throw their clothes behind. My mother was sorting those clothes in Auschwitz- Birkenau. I believe nothing ought to be treated as useless: neither simple objects as empty, used hangers nor the precious Human Beings lives.
In many of my works I use copies of my mother’s 8 photos of her lost family. Here I tore each photo in the middle, separated the torn parts from each other in memory of families that were torn apart. It is my act of “Kriah” (tearing in Hebrew). A Jewish tradition, of tearing shirt, at funeral home, as an expression of grief and pain for a death of a close family relative.
NOT A PICNIC BASKET (2016)
size: 34”x 32”x 28”
Medium: Used basket, fabric, metal hangers, wire fence, dry bread, old photographs, glue
My mother was hiding 8 photographs of her lost family in between 2 pieces of dark bread.
I created 8 sandwiches, to honor each of the found photos, and put them inside an old, reused basket. The basket is standing on top of a bloody red ‘blanket’; inside the basket striped clothes are under the sandwiches with a wire fence is cover.
REMAINS OF FOOD (2014)
The image I have created seems to me as a graveyard, a round bread with a photograph peeking out of it, among many slices of dry bread. I viewed the bread slices as broken tombstones, and imagined my mother’s 8 found photographs popping from under the ‘stones’ of bread. I feel like in a middle of a Nightmare… haunted by those photographs; which seem to me like spirits, symbolizing many other lost humans that didn’t have the chance to be buried in a graveyard, whose remains are in unknown places.
TREASURE BOX (2013)
size: 19”x 14.5”x 14”
The copies of my mother’s 8 family photographs, which she was hiding inside bread in Auschwitz- Birkenau, are hanging on golden chains inside a box that is a prison. On the floor, you see dark black bread with one photograph peeking out. I remember when I created the “Treasure Box” I was thinking about these people in the photographs - my family- that I will never know.
_JPG.jpg)
